וְהִנֵּ֛ה כָּל־אִ֥ישׁ יִשְׂרָאֵ֖ל בָּאִ֣ים אֶל־הַמֶּ֑לֶךְ וַיֹּאמְר֣וּ אֶל־הַמֶּ֡לֶךְ מַדּוּעַ֩ גְּנָב֨וּךָ אַחֵ֜ינוּ אִ֣ישׁ יְהוּדָ֗ה וַיַּעֲבִ֨רוּ אֶת־הַמֶּ֤לֶךְ וְאֶת־בֵּיתוֹ֙ אֶת־הַיַּרְדֵּ֔ן וְכָל־אַנְשֵׁ֥י דָוִ֖ד עִמּֽוֹ׃ (ס)
ערשט אַלע מענער פֿון ישׂראל זײַנען געקומען צום מלך, און זײ האָבן געזאָגט צום מלך: פֿאַר װאָס האָבן דיך אַװעקגעגנבֿעט אונדזערע ברידער, די מענער פֿון יהוּדה, און האָבן אַריבערגעפֿירט דעם מלך און זײַן הױזגעזינט איבערן ירדן, און אַלע מענטשן פֿון דָוִדן מיט אים?
מלבי"ם
והנה ואז נודע הדבר בישראל והתאספו והתרעמו על שלא הודיעו להם, וזה משני פנים, אם מצד כבוד המלך, שהיו כל ישראל באים לקראתו, אם מצד כבודם כמו שית', וזה שכתוב מדוע גנבוך וכו', והנה לא היה בזה מהתרעומת אם היה המלך עובר לבדו, שהיה מראה שבטוח לבו שכל ישראל מרוצים בו, ועקר תרעומתם מצד ן שהעבירו את המלך וכל אנשי דוד אתו, שהגבורים והצבא עוברים אתו, כאילו הוא מלך נושע ברב חיל, ובוטח על חילו ועל אנשי יהודה שהשלימו אתו, וכאילו ישתרר בחזקה על ישראל, וזה גנבת דעת אחר שהם התרצו גם כן להשיב את מלכם:
אלשיך
והנה כל איש ישראל כו'. ראוי לשום לב מי אמר וכל אנשי דוד עמו כי אם כל ישראל אמרו אל המלך לא יתכן קראוהו דוד בפניו ולא אמרו וכל אנשי המלך עמו. ב' אומרו ויען כל איש ישראל ובפסוק שאחר זה אומר ויען איש ישראל את איש יהודה ולא נאמר כל. ג' אומרו האכול אכלנו מה היא אכילה זו ולמה הוכפל. ד' אומרו אם נשאת נשא לבו כי מלבד הכפל לא היה לומר נשאת לשון נקבה. ה' אומרו וגם בדוד אני ממך כי איך יתכן תהיה קורבה יתירה לישראל עם דוד יותר מאיש יהודה אך הנה איש ישראל בראותם כי גם מיהודה היו עם אבשלום כאשר היו משאר ישראל ועתה עשו עצמם כאנשי שלומו יותר מישראל וקדמו ויעבירו את המלך על כן נתרעמו ויאמרו כי אחר שהם הרבים היה ראוי יחלקו להם בני יהודה כבוד להיות ראשונים ועל כן אמרו מדוע גנבוך אחינו כו' ויעבירו את המלך ואת ביתו עד כה דברו כל איש ישראל ומפני שלא בלבד את המלך ואת ביתו העבירו כי אם גם את כל אנשי דוד שהיו אתו בברחו לז"א כותב הספר שלא בלבד את המלך וביתו העבירו כי אם גם כל אנשי דוד עמו העבירו.